משחק שחמט
משחק השחמט הוא משחק לוח אסטרטגי זהו אחד מהמשחקים השכיחים והמורכבים ביותר הקיימים בתרבות האנושית.
במהלך המשחק השחקנים יפתחו את כושר הריכוז העצמי ויכולת השליטה ברגשות – גילוי קור רוח נוכח מהלכים בלתי צפויים מצד היריב.
בנוסף, השחקנים יחדדו את מיומנות בניית וניבוי מהלכים והדמיון המופשט.
המשחק תורם להשבחת תכונת הסבלנות, בבדיקת מיקום כלי המשחק על הלוח עד תום, ולא לשחק את התור באופן פזיז ונמהר.

כהכנה למשחק, הוציאו את לוח המשחק והרכיבו אותו. לוח השחמט מחולק ל-64 משבצות בשמונה שורות הממוספרות מ-1-8, ושמונה עמודות המסומנות באותיות A-H משמאל לימין.
מניחים את הלוח כך שהמשבצת הימנית ביותר בשורה הקרובה לכל שחקן היא לבנה.

סידור הכלים בלוח השחמט:
מניחים את הכלים על הלוח בשורה הקרובה ביותר לכל שחקן:
2 צריחים על המשבצות החיצוניות ביותר.
לאחר מכן 2 פרשים
לאחר מכן 2 רצים

בשתי המשבצות המרכזיות שנותרו בשורה: מלכה בטור D והמלך בתור E, כשהסימון הוא “מלכה בצבע” – מלכה לבנה במשבצת לבנה ואילו השחורה במשבצת שחורה.
בשורה השנייה מניחים את הרגלים לכל רוחב השורה על כל שמונת המשבצות.

איך משחקים?
השחקן בכלים הלבנים הוא הראשון לשחק. כל שחקן מניע בתורו את אחד הכלים שברשותו (כלי אחד בלבד, להוציא במקרה של הצרחה), כאשר לכל כלי אופן תנועה הייחודי לו, עד להכרעה. השחקן יכול להזיז כל כלי בתורו ולהזיזו לאן שרק ירצה, ובלבד שלא יעבור על כללי תנועת הכלים המפורטים לעיל. כמו כן, אם המלך של שחקן מסוים נחשף לאיום מצד כלי של היריב (מצב המכונה “שח”), חובה על השחקן לעשות כל שביכולתו כדי לבטל את המצב הזה. אם לא יצליח לבטל את האיום, יפסיד במשחק. כל מהלך שאינו מביא לכך מיידית, לא יהיה חוקי. בנוסף לכך, כל מהלך שיביא מיידית לכך שהמלך של החשקן המשחק יימצא במצב של שח, גם אינו חוקי (המלך הוא הכלי היחיד שאסור להעמידו במכוון תחת איום של כלי אחר).

הכאה: אם ניצב אחד מכליו של היריב בדרכו של הכלי הנע, באפשרותו להכות (“לאכול”) אותו, כלומר לסלקו מהלוח ולהציב את הכלי המכה במקומו. בשחמט (שלא כמו בדמקה) ההכאה הנה זכות ולא חובה. במצב בו המלך חשוף לאיום מקובל להכריז: “שח”, ובמידה ולא ניתן להגן עליו: “מט”. כל הכלים מכים כדרך הילוכם (למשל, הרץ יכה רק על אלכסונו), מלבד הרגלי שזז קדימה אך מכה באלכסון.

שלבי המשחק:
השלב הראשון במשחק היא הפתיחה. בשלב זה פותח השחקן את כליו החסומים מאחורי שורת הרגלים, על מנת לאפשר להם לשלוט על מרכז הלוח ולאיים על ההגנה של היריב. שלב הפתיחה גם כולל את פינוי אחד האגפים על מנת לאפשר “הצרחה”, שמטרתה לבצר את המלך בפינה ולהרחיקו מהמרכז החשוף. פתיחה אופיינית כוללת בדרך כלל דילוג כפול עם הרגלי של המלך או המלכה, הוצאת פרש אחד או שניים והוצאת רץ אחד או שניים, ואז הצרחה. פתיחה טובה תיתן יתרון מוקדם על היריב.

השלב השני הוא  משחק האמצע, אחרי שרוב הכלים כבר פותחו, והקרב מתנהל במרכז הלוח, בדרך כלל תוך כדי חילופי כלים וניסיון לשבור את מערך הרגלים של הצד השני.

השלב השלישי הוא סיום, ושלב זה קורה כאשר נעשו חילופים רבים של כלים מבלי שהושג יתרון מכריע לצד כלשהו. שלב זה כולל בדרך כלל מספר קטן של כלים לכל צד (מלך, רץ ורגלים אחדים) ובו מנסים השחקים להכריע אחד את השני בדרך כלל על ידי הכתרת אחד הרגלים לכלי כבד (כגון מלכה). בשלב זה, האיום במט על המלך קטן ולכן המלך הופך לכלי פעיל, המגן על הרגלים ותומך בהתקדמותם אל עבר השורה השמינית. מכיוון שהסיום דורש משחק מדויק, שחקים רבים לומדים בקפידה עמדות סיום נפוצות.

מתאים לגילאים : 7-99
משתתפים: 2